החלטה בתיק מ"ת 12033-11-09

הבקשה וכתב האישום

בפני בקשה למעצר עד תום  ההליכים אשר הוגשה כנגד המשיבים - בגירים צעירים, בני כ- 21  (משיב 1) וכ 19 שנה (משיב 2).

הבקשה הוגשה יחד עם כתב אישום המייחס למשיבים שלוש עבירות , כדלקמן:

1 . עבירה של הדחת קטין בצוותא לפי סעיף 21(א)(1) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] , התשל"ג - 1973 + סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 .

2. עבירה של החזקת סמים מסוכנים לצריכה עצמית בצוותא - עבירה לפי סעיף 7(א) + (ג) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] , התשל"ג - 1973

3. עבירה של החזקת כלים - עבירה לפי סעיף 10 רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג - 1973.

על פי עובדות כתב האישום, בתמצית, העבירות בוצעו כאשר ביום 6.11.09, בשעה 19.36 לערך השתמשו הנאשמים בצוותא בסם מסוכן מסוג חשיש וזאת באמצעות 'באנג' המהווה כלי לצריכת סמים. במעמד זה, מסרו את הבאנג לקטינה ק.מ. (ילידת 1994)- להלן: "הקטינה", אשר עישנה גם היא סם מסוכן מסוג חשיש.

טענות הצדדים   - המבקשת טוענת כי קיימת תשתית ראייתית להוכחת אשמתם של המשיבים. מתבססת היא על חומר הראיות הכולל את הודעות הקטינה, עדי ראייה קטינים והודעות המשיבים עצמם. מציינת היא כי העבירות המיוחסות למשיבים מקימות עילת מעצר סטטוטורית, מפנה היא לעברם הפלילי של המשיבים, כמפורט בבקשה ועותרת כאמור למעצר עד תום ההליכים.

המשיבים - מנגד, מסכימים לקיומה של תשתית ראייתית ביחס לעבירות 2 ו-3. לעומת זאת טוענים הם כי אין תשתית ראייתית ביחס לעבירה הראשונה וזאת בנימוק שהמשיבים לא ידעו כי המדובר בקטינה. מוסיפות ב"כ המשיבים וטוענות כי גם אם קיימת תשתית ראייתית ביחס לעבירה הראשונה, הרי שאין עילת מעצר. זאת, בתמצית הואיל ולטענתן הקטינה יזמה ולחצה על המשיבים לספק לה את הסם. המשיב 2 מוסיף כי הביא את הסם "לפי הוראות" המשיב 1.

שני המשיבים עותרים לשחרור בחלופת מעצר בבית ההורים.

ראיות לכאורה

כאמור לעיל, המחלוקת בין הצדדים הנוגעת לשאלת הידיעה בדבר היות ק.מ. קטינה. עיינתי בחומר הראיות ובחנתי את טענות הצדדים בהקשר זה. הקטינה בהודעתה מיום 8.11.09 מציינת הכרות עם שני המשיבים. היא יודעת לקרוא בשמם, מציינת כי מכירה אותם זמן רב (למשל שורה 12). בהודעתה מיום 9.11.09 נשאלה הקטינה כמה זמן היא מכירה את המשיב 2, ציינה כי הוא גר במרחק של שתי דקות מביתה וכי היא מכירה אותו מילדות, כ-7 שנים. ביחס למשיב 1 ציינה כי אינה מכירה אותו אשית אך רואה אותו מסתובב כל העת עם משיב 1 בשכונה והיא אף ידעה את כינויו (גם בהודעה קודמת). המשיב 1 אישר בחקירתו כי ידוע לו כי הקטינה מכירה את המשיב 2 וכי הם גרים באותה שכונה (שורות 101-102), אך טען כי סבר שהיא בת 18. מאידך הוא ידע לציין את רחוב מגוריה (שורה 34). המשיב 2 אשר שהוא מכיר את הקטינה מהשכונה, "רואה אותה עם ילדים קטנים של השכונה" וציין שהיא בת 14-15. מדברי המשיב 2 עולה אפוא בברור כי ידע שק. היא קטינה. המשיב 2 הכחיש עם זאת את האירוע נשוא כתב האישום. הכחשת המשיב אינה מתיישבת עם חומר הראיות בתיק ועובדות כתב האישום מוצאות תימוכין בהודאותיהם של קטינים נוספים אשר נחקרו בפרשה. מאלה עולה כי באירוע נכחו לא רק המשיבים והקטינה ק.מ., כי אם גם  קטינים נוספים. ראו גם את עדותה של קטינה נוספת בשם א.י.. הנ"ל מסרה כי המשיבים שאלו את הקטינה ק. בדבר גילה וכי זו שיקרה להם ומסרה שהיא בת 17 שנים . מעדות א.י. עולה כי לכל היותר המשיב 1 עשוי היה לסבור, בהנחה שהאמין לקטינה ק., שהיא בת 17 אך עדיין קטינה. לעומת זאת - המשיב 2, על פי הודעתו שלו עצמו ידע כי שמדובר בקטינה כבת 14 או 15, כך שביחס אליו לא יכולה להיות מחלוקת בדבר ידיעה לעניין גיל הקטינה.

מכל האמור לעיל אני סבורה כי קיימת תשתית ראייתית מספקת גם לעניין העבירה הראשונה נשוא כתב האישום.

במאמר מוסגר ולמעלה מן הדרוש, ראיתי להתייחס לטענת המשיבים כאילו הקטינה "לחצה" עליהם וכי רק בשל לחצה הם "נכנעו" וסיפקו לה את הסם. אוי לאזניים השומעות. ק. היא קטינה והמשיבים הם בגירים. מחומר הראיות עולה לכאורה כי הסם לא "התגלגל לידם במקרה, על דרך שמצאוהו משום שנקרה בדרכם ונפל לחיקם משום מקום, והם לא ידעו כי מדובר בסם"... כאשר מבקש אדם מרעהו שיספק לו סמים, והאחר נעתר, לא תחת איומי אקדח, הרי שמדובר באספקה מרצון, על כל המשתמע מכך. קשה לי לקבל את הטענה שהמשיבים, בגירים, ואפילו צעירים בגילם, נכנעו ללחצה של קטינה וחשו מאויימים עד כדי שנעתרו להפצרותיה. אין המדובר באספקת ממתקים המזיקים לשיניים. אין המדובר אפילו באלכוהול שגם הוא אסור לקטינים ואינו רצוי גם למבוגרים. מדובר בסמים מסוכנים. דומה כי כל מילה נוספת מיותרת ומוטב היה כי טענה מסוג זה לא תועלה כלל. הוא הדין בטענת המשיב 2 כי "הביא סם לפי הוראות חברו". אין המדובר בפקוד ומפקד. מדובר לכאורה על פי חומר הראיות בזוג חברים המתרועעים יחדיו רבות . ככל הנראה הם שותפים לבילוי מהסוג נשוא העבירה השניה. וממילא, אין אינדיקציה שמשיב 1 איים או הכריח את משיב 2 להביא את הסמים עבור הקטינה ק.

עילת מעצר -

משקבעתי כי קמה תשתית ראייתית ביחס לכל העבירות נשוא כתב האישום, לית  מאן דפליג כי קיימת עילת מעצר סטוטורית.

לא רק זו אף זו, מעובדות כתב האישום ומחומר הראיות ניתן ללמוד לכאורה כי העבירות בוצעו בנוכחות קטינים נוספים. אין כל נפקות לטעמי לכך שהבקשה לסמים באה לכאורה מצידה של הקטינה ק'. על המשיבים ככל שבחרו לשלוח ידם בסמים מסוכנים, אסור היה לסכן ולערב אחרים באורח חייהם השלילי.

מסוכנותם הטבועה של המשיבים מעצם העבירות המיוחסות להם מתעצמת נוכח עברם הפלילי.

לחובת המשיב 1 , חרף  גילו הצעיר , 6 רישומים קודמים בבית המשפט לנוער כאשר בשנת 2004, נידון ב 7 תיקים במגוון עבירות כולל עבירות רכוש אלימות וסמים. בשנת 2006 הורשע המשיב 1 (בבית המשפט לנוער!) ב 4 תיקי רכוש. בשנת 2007 הוא נידון למאסר על תנאי בגין עבירת סמים. בשנת 2008 הוא נידון ל 11 חודשי מאסר בגין עבירת סמים, נהיגה בשכרות ועוד וריצה עונש מאסר בגין הפעלת המאסר על תנאי. לצורך תיק זה, עומד ותלוי כנגדו, מאסר על תנאי למשך 8 חודשים בגין עבירת סמים כאמור לעיל.